להיות אמא עיוורת: איך אורקם נותן ביטחון תעסוקתי וגם יותר זמן לעצמי

הולי בונר, גרה בניו יורק, בת 37, אמא, בעלים של כלב, עובדת סוציאלית ועיוורת משנת 2012. הולי איבדה את הראייה שלה לא בגלל מלחת עיניים אלא בשל סיבוך של סרטן. למרות שהפכה להיות עיוורת, הולי מקיימת חיים רגילים לגמרי והיא עושה זאת בזכות מכשיר האורקם שעוזר לה לקרוא טקסטים ולזהות פרצופים למרות שהיא עיוורת. בנוסף לחייה של הולי, היא מנהלת בלוג משל עצמה. הסיפור שלהלן פורסם תחילה בבלוג והחלטנו לתרגם אותו בשביל שכולם יוכלו להנות ממנו:

בואו נודה על האמת, לא קל להיות אדם מבוגר, כמו כל אחד אחר, עלינו להרוויח את לחמנו ולעבוד קשה כדי לקבל משכורת הוגנת. אז נכון שיש לי בלוג משלי, שבו נאי מספרת על חיי כאישה עיוורת אבל מעבר לזה, בעולם האמיתי, אני מנהלת במלכ”ר. אני משמשת ככותבת של הבקשות למענקים, כלומר בעיקר כותבת, אבל בסגנון כתיבה שונה בתכלית בהשוואה לעולם כתיבת הבלוגים, אך עדיין צורך לא פחות זמן.

בפוסט הזה החלטתי לשלב קצת מהידע שאני מתעסקת איתו במהלך עבודתי, כדי לספק לכם קצת מידע על החיים עם עיוורון.

לקויות ראייה ואבטלה

הנה קצת עובודת:

מאז ומתמיד שיעורי התעסוקה של עיוורים ולקויי ראייה היו נמוכים משמעותית משיעורי התעסוקה של כלל האוכלוסייה. הירחון ללקות ראייה ולעיוורון (JBIV – גיליון נובמבר-דצמבר 2013, כרך 107, מספר 6) הקדיש בשנת 2013 גיליון שלם לבעיות התעסוקה הקשורות לאובדן יכולת הראייה.

הלשכה לענייני סטטיסטיקת עבודה (BLS) אחראית לחישוב של שיעור האבטלה הכולל, אחוז כוח העבודה הכולל שאינו מועסק אך מחפש עבודה באופן פעיל. הלשכה מגדירה את כוח העבודה בתור “קבוצת המשנה של אמריקנים עובדים או מחפשים אחר עבודה, שהם בני 16 לפחות, שאינם משרתים בצבא ואינם חוסים במוסדות”.

לפי הפדרציה הלאומית לעיוורים (NFB), מספר האנשים לקויי הראייה המועסקים ושאינם חוסים במוסדות עמד בשנת 2014 על 1,492,700. ל-988,200 אנשים מתוך אותם מועסקים הייתה משרה מלאה/שנתית מלאה. מספר האנשים המובטלים, שזוהו כמחפשי עבודה באופן פעיל, עמד על 212,300‏ (Erickson & Schrader‏, 2016).

אז מה הפירוש של כל המספרים האלה?

במילים פשוטות, שיעור התעסוקה בקרב המבוגרים העיוורים ולקויי הראייה בארצות הברית עומד על 40.4% בלבד. וזה אומר שקרוב ל-60% מהם מובטלים! אנשים אלה הם האימהות, האבות, החברים והשכנים שלנו.

בנוסף, יש לציין שהדוח לא התייחס במיוחד לאותם לקויי ראייה, המוגדרים ב”תת-תעסוקה”. תת-תעסוקה הוא מונח המשמש לתיאור עובדים מיומנים מאוד הנאלצים להסתפק במשכורות נמוכות ובמשרות חלקיות מאחר שאין הזדמנויות תעסוקה הזמינות עבורם.

למרבה הצער, אני מכירה יותר מדי מבוגרים עיוורים/ לקויי ראייה בוגרי תואר שני שאינם יכולים למצוא עבודה מכניסה ובעלת משמעות. גם לי זה לא היה קל כאישה עיוורת. בעוד שהחוק לאמריקנים עם מוגבלויות (ADA) אוסר על מעסיקים להפלות מועמדים לעבודה עם מוגבלויות, רבים מאיתנו חוו זאת.

אני משוכנעת שאם ייעשה שימוש נרחב במכשירים כדוגמת מכשיר האורקם, הם יחוללו שינוי בתפיסה של לקויי הראייה המבקשים להיות משתתפים שווים ופעילים יותר בכוח העבודה. עלינו לפעול ביתר שאת לקידום המחקר של טכנולוגיית הראייה המלאכותית. אורקם העניקה לנו את הכוח, עלינו פשוט לרתום אותו.

השינוי שאורקם יצר בעבודה שלי

במהלך שלושת החודשים האחרונים, המכשיר של אורקם סייע לי לקרוא עשרות בקשות לקבלת הצעות של הארגון שלי. אני יכולה להאזין לכל טופס בקשה על-ידי הצבעה לכיוון מסך המחשב או מדף מודפס. הזיהוי הקולי הברור והמדויק וההכתבה המדויקת של אורקם קיצרו את זמן סריקת הבקשות לקבלת הצעות ביותר מחצי! כן, בחצי! עברתי מ-16 שעות סקירה לכ-6 שעות לכל בקשה. בסך-הכל, הטכנולוגיה של אורקם הפכה אותי לעובדת פרודוקטיבית יותר, היא מאפשרת לי ביטחון תעסוקתי ופוטנציאל הכנסה גדול בהרבה.

מה עושים עם הזמן הפנוי?

אז מה אני עושה עם כל הזמן הפנוי הזה? ובכן, הרשו לי לספר לכם, המון! לכל אלו מכם שהן אימהות עובדות, במיוחד אימהות עובדות “מהבית” כמוני, אתן יודעות בדיוק כמה קשה להשיג איזון בחיים. לעתים קרובות מדי אנו מתישות את עצמנו.

הטכנולוגיה של אורקם מאפשרת לי להשלים את העבודה שלי באופן יעיל יותר, והיא משאירה לי יותר זמן להתכרבלויות, לסיפורים ולעבודות יצירה עם הבנות שלי. או כן, גם לשאר הפעילויות המהנות שנלוות לאימהות כמו בישול, הכנת ארוחות ערב, כביסה וכן, כן… גם לבעל.

אני משוכנעת שאם ייעשה שימוש נרחב במכשירים כדוגמת מכשירי האורקם, הם יחוללו שינוי בתפיסה של לקויי הראייה המבקשים להיות משתתפים שווים ופעילים יותר בכוח העבודה. עבורי כאישה עיוורת כבר נעשה השינוי. עלינו לפעול ביתר שאת בקרב הרשויות ובקרב קהילת העיוורים, לקידום המחקר של טכנולוגיית הראייה המלאכותית. אורקם העניקה לנו את הכוח, עלינו פשוט לרתום אותו.

הסיפור פורסם לראשונה בבלוג של הולי: Blind Motherhood (‘אימהות עיוורת’).