איך בעלי חיים עיוורים שורדים בטבע?

2018-08-02 | מאת Orcam Staff

share facebook share twitter share linkedIn share whatsApp
כיצד בעלי חיים עיוורים מסתדרים ושורדים בטבע? - אורקם - OrCam

בטבע יש מגוון כמעט אינסופי של בעלי חיים שונים עם תכונות שונות. אחד המאפיינים היותר מפתיעים שניתן למצוא אצל חלק מבעלי החיים, הוא היעדר חוש ראייה. ישנם מינים מסויימים של בעלי חיים שפשוט לא מסוגלים לראות, אבל לא כחלק מבעיה או חבלה, אלא זה האופן שבו בעלי החיים הללו התפתחו. מנגד, ישנם בעלי חיים שמשתמשים בחוש הראייה בדרך כלל, אבל איבדו את ראייתם בעקבות מחלה או חבלה כלשהי. עבור בעלי חיים עיוורים באופן טבעי, ישנם מנגנוני פיצוי מולדים שמאפשרים להם לחפות על החוסר בחוש אחד. אך עבור אותם בעלי חיים שאיבדו את הראייה כתוצאה ממחלה או חבלה, קשה הרבה יותר להתמודד עם העולם.

אז איך בעלי חיים עיוורים מטבעם מתמודדים עם העולם? ואיך אפשר לעזור לבעלי חיים שאיבדו את הראייה?

מיני בעלי חיים עיוורים

רוב בעלי החיים העיוורים מטבעם משתייכים לקטגוריה של בעלי חיים ליליים או כאלה שחיים במעבי האדמה. הם לרוב מבלים כמעט את כל חייהם בחשכה מוחלטת ולכן גם אם היה להם את חוש הראייה, הוא לא היה מאוד מסייע להם. למרבה מזלם, החושים האחרים שלהם מפצים על המחסור בחוש הראייה. הנה כמה דוגמאות של בעלי חיים עיוורים מטבעם והאופן שבו הם מפצים על העיוורון:

עכביש זאב מערת קאוואי (Kauaʻi cave) 

את העכביש הזה נהוג לכנות “עכביש עיוור“, זאת משום שאין לו בכלל עיניים. העכביש נמצא בעיקר במערות שנוצרו עקב התפרצות געשית בהוואי. גודלו המקסימלי הוא כ-20 מ”מ, צבעו חום אדמדם והוא אינו רעיל או מזיק לאדם. כדי לפצות על העיוורון שלו, יש לעכביש מחושים מיוחדים המצויידים בחיישנים המזהים את ההרכב הכימי של אזור המחיה של העכביש. בזכות אותם חיישנים, העכביש מצליח לאתר את הטרף שלו ולהזין את עצמו.

פרוטיאוס מצוי

הפרוטיאוס הוא דו-חי המצוי בעיקר בנחלים או באגני היקוות של נחלים באזור מרכז ודרום מזרח אירופה. הפרוטיאוס ידוע בשל הסתגלותו לחיים בחשכה מוחלטת בסביבת חייו התת-קרקעית, ולכן את רוב חייו יבלה בין סדקים או סלעים בקרקעית הנחל. עיניו המנוונות של הפרוטיאוס ממוקמות מתחת לעורו, ולכן הוא משולל יכולת ראיה. גופו של הפרוטיאוס בדרך כלל יהיה באורך של 20 עד 30 ס”מ ראשו מוארך וצבעו דומה לצבע גוף ועל כן יש המכנים אותו “דג אדם”. על אי היכולת לראות, הפרוטיאוס מפצה באמצעות קולטני חישה. באמצעות אותם קולטנים, הפרוטיאוס יכול לזהות ריכוזים נומכים של תרכובות אורגניות במים וכך הוא מזהה את מזונו.

נחש ברהימי עיוור

הנחש הברהימי העיוור הוא נחש לא ארסי הנפוץ באזור אפריקה ואסיה. זהו נחש שחי במחילות ומגיע לאורך של עד כ-10 ס”מ. עיניו של הברהימי העיוור נראות כמו שתי נקודות שחורות בצדי ראשו, אך הוא כמעט ולא משתמש בהן משום שהן מכוסות בקשקשים, כמו יותר גופו, מה שהופך גם אותו לבעל חיים עיוור. כיוון שהוא חי במעבי האדמה, רבים מתבלבלים בינו לבין תולעים כמו שלשול. בדומה לתולעי אדמה, מנגנון הפיצוי שלו מבוסס על חוש המישוש.

טטרה מערות עיוור

זהו דג שנפוץ בעיקר במרכז אמריקה וחי במערות חשוכות. אורכו של טטרה המערות מגיע עד ל-9 ס”מ. הוא נולד עם עיניים אבל מאבד אותן בבגרותו. כדי לפצות על העיוורון, טטרה המערות העיוור ניחן בחוש ריח מאוד מפותח שמאפשר לו לאתר מזון. לצורך התמצאות במרחב יש לדג איברי חישה מיוחדים המצויים בצדי גופו.

חפרפרת ככובת אף 

חפרפרת ככובת אף היא חפרפרת קטנה המצויה בעיקר באזור צפון מזרח אמריקה הצפונית. החפרפרת כמו רוב סוגי החפרפרות, אינה מסוגלת לראות אך היא מפצה על כך בזכות 22 זרועות “ציד” קצרות המכילות כמעט 100,000 עצבים ומאפשרות לה לחוש את הסביבה ולאתר מזון באדמה. אורכה של חפרפרת ככובת אף הוא בין 15 ל-20 ס”מ ומשקלה הממוצע נע סביב 55 גרם.

סרטן נהרות עיוור

זהו סרטן נהרות קטן המצוי בעיקר במדינות פלורידה וג’ורג’יה שבארה”ב. אורכו של סרטן הנהרות העיוור מגיע עד ל-53 מ”מ ויש לו מחושים שאורכם הוא בערך כפול מאורך גופו. באמצעות אותם מחושים, הסרטן מצליח לנווט ולהשיג מזון.

הידרה

ההידרה היא אורגנזים בעל מבנה גלילי באורך של כסנטימטר החי במים מתוקים. מבנה הגוף של ההידרה מורכב מרגל, המאפשרת לה להיצמד לקרקע או לסלעים, וראש בצד השני עליו יש זרועות ציד. באמצעות זרועות הציד הללו, ההידרה מצליחה לאתר את המזון שלה. מעבר למנגנון הפיצוי על הראיה, להידרה יש תכונה מאוד ייחודית והיא היכולת לבצע רגנרציה. להידרה יכולת לשחזר תאים שנפגעו בקצב מאוד מהיר ולכן חוקרים רבים חוקרים אותה במטרה לנסות לשחזר את היכולות הללו ביצורים אחרים.

בעלי חיים שאיבדו את ראייתם

בדיוק כמו שבני אדם מאבדים את הראייה לעתים, עקב מחלות או חבלות, כך גם בעלי חיים יכולים לאבד את הראייה. דוגמה נפוצה לכך, היא מחלת הגלוקומה שפוגעת גם בראייה של כלבים או חתולים. במקרה של בעלי החיים, קשה יותר לזהות עיוורון משום שהם לא יכולים להעיד על התדרדרות בראייה, אך כמו בבני אדם חשוב לנסות לזהות את הפגיעה בראייה בשלבים מוקדמים ככל שניתן, זאת על מנת לנסות לטפל בבעיה.

חשוב לדעת כי כמו אצל בני אדם, גם אצל בעלי חיים עיוורים, ניתן לטפל ולמזער חלק מהתסימינים של מחלות הפוגועת בראייה. אך בניגוד לבני אדם לא קיימים עזרים טכנולוגיים מתקדמים, דוגמת אורקם, הזמינים עבור בעלי חיים עיוורים. לכן זיהוי מוקדם של בעית ראייה אצל בעלי חיים יכול מאוד לעזור הן בשיקום והן בריפוי.